כאשר פונה אלי מתעניין/ת במסע, אני עורך שיחה אישית כדי להכיר קצת, לשמוע מה הם מחפשים, למה הם מצפים ולספר קצת על עצמי, על המסעות ועל הרעיון מאחוריהם. אני מספר איך הפכתי את המסעות לעיסוק העיקרי שלי, מתוך הבנה שיש לכולנו כיום צורך גדול מתמיד לעצור הכול מדי פעם, להניח את השגרה והרעשים מאחור, לצאת מהבית ולהגיע למרחב טבעי, שקט ומאפשר. כאשר אני מספר על האיכות שאני מביא למסעות במדבר - לאפשר זמן ומרחב של התבוננות ושל חיבור ישיר יותר לעצמנו, זה לזה ולעולם - לפעמים עולה בי חשש שמא הדברים

בכל יציאה אל הטבע אנחנו פוגשים בחוסר ודאות: יירד גשם? יהיה קר/חם מדי? אולי זה מסוכן? יהיה לי קשה? אולי פשוט לא יהיה לי נעים כפי שציפיתי? המפגש עם הבלתי-צפוי מעורר בנו כל מיני רגשות. כמי שמנגיש ומתווך את המדבר לאחרים, אני שואף ליצור את המפגש הזה באופן מאפשר ומוחזק, ולהראות גם לחוששים שמפגש כזה אפשרי, ואפילו מיטיב. והנה השבוע - גם אני פגשתי חוסר ודאות, וזה לא היה קל... בסוף השבוע הנוכחי תכננתי להוציא עוד מסע רגלי. נרשמו מעט משתתפים יחסית למסעות קודמים אך למרות התסכול החלטתי להת

על המלחמה, התמודדות, אהבת המדבר ויצירת אור בתוך חושך: מה הוביל אותי להוביל מסעות במדבר